Vayedaber

Guittine

Daf 21b

משנה: 21b אֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת מִנִּיכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. נִמְנְעוּ מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת לַיְּתוֹמִים כָּל מַה שֶׁיִּרְצוּ וְגוֹבָה אֶת כְּתוּבָּתָהּ וְהָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. הִּלֵּל תִּיקֵּן פְּרוֹזְבּוֹל מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם.

Traduction

Une veuve ne peut se faire payer son douaire sur les biens des orphelins qu’en jurant n’avoir rien reçu de son mari (108)Aucun plaideur ne pouvait se faire payer des orphelins la dette du défunt, qu'en prêtant serment Cf, (Ketubot 9, 7); mais on s’était abstenu de déférer à la veuve ce serment (109)Selon le Talmud B, fol 35a, on ne déférait pas de serment à une veuve, pour ne pas l'entraîner à prêter un faux serment. Aussi R. Gamliel l’ancien a établi que désormais la veuve puisse se faire payer le douaire qui lui est dû en faisant un vœu (110)Autre mode de jurer, sous peine que le pain lui soit défendu, ou autre interdit analogue sur tel objet que les orphelins voudront. Les témoins doivent apposer leur signature sur l’acte de divorce, règle établie pour l’utilité publique. Enfin, Hillel a établi l’usage du prosbolh pour l’utilité publique (111)Cf J, (Sheviit 10, 4).

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין אלמנה נפרעת. כתובתה מנכסי יתומים אלא בשבועה שלא נתקבלה כלום כדין כל הבא ליפרע מנכסי יתומים דהוא בשבועה:

נמנעו מלהשביעה. שמפני שהיא טורחת לפני היתומים מורה התירא לעצמה לישבע שלא לקחה כלום ואע''פ שלקחה דבר מועט סבורה שבשכר שטרחה נוטלתו ואינו מפרעון כתובתה ולפיכך נמנעו מלהשביע' והיתה מפסדת כתובת':

התקין ר''ג שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו. כגון קונם מיני מזונות אלו עלי אם נהניתי מכתובתי ולא חשודה לעבור על נדרה ואפי' תעבור אין ענשן של נדרים חמור כ''כ כענשן של שבועות שנפרעין ממנו ומן כל העולם:

וגובה כתובתה. ואם נשאת לאחר קודם שהדירוה היתומים על כתובתה ואם ידירוה אחר שנשאת חיישינן שמא יפר לה בעלה כיצד יעשו משביעין אותה חוץ לב''ד שבועה דרבנן שאין ענשה מרובה ונוטלת כתובתה אחר שנשאת וכשבאת לגבות כתובתה קודם שתנשא לאחר הרשות ביד היתומים רצו משביעין אותה חוץ לב''ד או מדירים אותה בב''ד:

והעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם. אתרווייהו קאי גבי אלמנה שתהא נודרת ליורשים כל מה שירצו מפני תיקון העולם שיהיו הנשים נשאות לבעליהן ולא תדאגנה להפסיד כתובתן וגבי העדי' חותמין על הגט מפני תיקון העולם דהואיל ועדי מסירה כרתי שהעדים שנמסר בפניהם הגט לאשה הם עיקר הגירושין לא היה צריך שיחתמו העדים בגט אלא מפני תיקון העולם דחיישינן שמא ימות אחד מן העדים שנמסר הגט בפניהם ונמצא הגט שבידה בלא עדים כחספא בעלמא:

הלל התקין פרוזבול. כשראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל עמד והתקין פרוזבול וזה גופו של פרוזבול מוסר אני לכם פ' ופ' דיינים שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה ואז אינו משמט:

הלכה: אֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת מִנִּיכְסֵי יְתוֹמִין כול'. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ נִשְׁבָעוֹת לַשֶּׁקֶר וְקוֹבְרוֹת אֶת בְּנֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר לַשָׁוְא הִכִּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם. וְעוֹד שֶׁאֵימַת נְדָרִים עֲלֵיהֶן יוֹתֵר מִן הַשְּׁבוּעוֹת. עָֽבְרָה וְנִשְׁבְּעָה. רַב הוּנָא אָמַר. אִם נִשְׁבְּעָה נִשְׁבְּעָה. רַב אָמַר לְכַלָּתֵיהּ. אִילּוּלֵיהּ דַאֲנָא וַותְּרָן אֲפִילוּ קֳלוֹסִיתֵּיהּ דְּעַל רֵישָׁךְ דִּידִי הוּא. שְׁמוּאֵל אָמַר. זָכַת בַּכֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל. אֵין לוֹ לֹא בִכְסוּת אִשְׁתּוֹ וְלֹא בִכְסוּת בָּנָיו.

Traduction

En principe, elles prêtaient serment à faux et causaient ainsi la perte de leurs fils (112)Cf J, (Ketubot 7, 7), selon ces mots (Jr 2, 30): Pour le mensonge (113)Littéralement: en vain Le terme biblique est détourné de son sens pour les besoins de l'exégèse, j’ai frappé vos enfants (voilà pourquoi R. Simon b. Gamliel adopta la règle de faire prononcer un vœu par la veuve réclamante); en outre, la femme éprouve plus de crainte de violer un vœu qu’un serment (quoiqu’en réalité ce dernier soit plus grave). R. Houna dit: Si le serment est énoncé (même indûment), il est valable (et la veuve a droit au douaire).Rav dit à sa bru (qui se trouvait en ce cas): Si j’étais moins généreux, je pourrais te réclamer comme étant mon bien jusqu’à la chape que tu portes sur la tête (selon lui, tout ce que la veuve a sur elle entre pour compte du douaire). Samuel au contraire dit: la femme possède à elle les effets qu’elle porte (et ils n’entrent pas en compte du douaire). En effet, une Mishna confirme l’avis de Samuel, en disant (114)Erakhin 6, 5: Celui qui consacre au service du culte, soit ses biens, soit l’équivalent de son estimation, n’englobe dans cette consécration, ni les vêtement de sa femme, ni ceux de ses fils.

Pnei Moshe non traduit

גמ' וקוברות את בניהם דכתיב לשוא הכיתי את בניכם. על עסקי שוא והילכך התקינו שתהא נודרת:

ועוד שאימת נדרים עליהן יותר מן השבועות. מפני שאוסרת דבר מה עליה ואע''פ שבאמת שבועו' חמורין יותר:

אם נשבעה נשבעה. וגובה כתובתה:

אפילו קלוסיתה דעל רישך. כיפה שעל ראשך שלי היא דקסבר רב אלמנה שמין כל מה שעליה לפרעון כתובתה:

זכת בכלים שעליה. ואין שמין לה בכתובתה:

מתני'. דערכין מסייע ליה לשמואל דקתני התם אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו בכסו' אשתו אלמא בגדיה שלה הן. והתם מסיק דאפ''ה הלכתא כרב דלא אקני לה אלא כל זמן שהיא תחתיו:

רַב הוּנָא אָמַר. מִפְּנֵי מַה הִתְקִינוּ זְמַן בַּגֵּט. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירַע. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהָיָה נָשׂוּי אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ וְזִינָת עַד שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. הָלַךְ וְהִקְדִּים זְמַנּוֹ בַגֵּט. אָמַר. מוּטָב שֶׁתִּידּוֹן כִּפְנוּיָה וְאַל תִּדּוֹן כְּאֵשֶׁת אִישׁ.

Traduction

– R. Houna demanda: Pourquoi a-t-on assigné un temps déterminé (115)ci-dessus, 2, 2 à la rédaction du divorce? -A cause du fait suivant qui est survenu: Il arriva un jour à quelqu’un qui avait épousé sa nièce (fille de sa sœur) d’apprendre qu’elle allait se prostituer étant en possession de mari; il s’empressa alors de la répudier (en devançant la date de cet acte), en disant: Mieux vaut qu’elle soit jugée pour le crime d’union illégale à l’état libre, que d’être condamnée pour adultère. (116)Suit un passage traduit, (Sheviit 10, 3).

Pnei Moshe non traduit

מפני מה התקינו זמן בגט. כדתנן בפ''ב הלכה ב' ושם מבואר וע''ש ואיידי דאיירי במילי דרב הונא נקט לה הכא:

Guittine

Daf 22a

משנה: עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה וּפְדָאוּהוּ אִם לְשׁוּם עֶבֶד יִשְׁתַּעְבֵּד אִם לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין לֹא יִשְׁתַּעְבֵּד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יִשְׁתַּעְבֵּד. עֶבֶד שֶׁעֲשָׂאוֹ רַבּוֹ אֻפּוֹתֵיקֵי לַאֲחֵרִים וְשִׁיחְרְרוֹ שׁוּרַת הַדִּין אֵין הָעֶבֶד חַייָב כְּלוּם אֶלָּא מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל דָּמָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר.

Traduction

Si l’esclave qui a été emmené prisonnier par des païens est ensuite racheté par des Juifs, il doit servir lorsqu’on l’a racheté comme esclave; mais il est libre, si on l’a racheté pour le rendre libre. R. Simon b. Gamliel dit que même en ce dernier cas il doit servir. Si un individu a désigné son esclave comme hypothèque, apoqhch, à son créancier, puis l’a affranchi, légalement l’esclave ne doit rien; mais pour éviter les inconvénients, le maître est tenu de l’affranchir, et l’esclave s’engage par acte à payer sa valeur. R. Simon b. Gamliel dit: Ce n’est pas l’esclave qui s’engage dans l’acte, mais celui qui l’a affranchi.

Pnei Moshe non traduit

מתני' עבד. כנעני שנשבה ופדאוהו ישראלים אחרים:

ישתעבד. מפרש בגמרא:

אפותיקי. פה תהא קאי מזה תגבה חובך וכגון שעשאו אפותיקי מפור' שא''ל לא יהא לך פרעון אלא מזה דאי באפותיקי סתם היאך שייך לומר בדברי רשב''ג המשחרר כותב למה ליה דליכתוב השתא הא כתוב וקאי דהא משתעבדי ליה כולהו נכסי:

ושיחררו. בגמרא מפרש מי שחררו. וכולה מתני' מפרשינן בגמרא לפי המסקנא:

אָמַר רַב הוּנָא. קַשִּׁיתָא קוֹמוֹי רַב יַעֲקֹב בַּר אָחָא. כְּמָאן דְּאָמַר. מַעְשְׂרוֹת מִן דִּבְרֵיהֶן. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. מַעְשְׂרוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְהִילֵּל מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְכִי מִשָּׁעָה שֶׁגָּלוּ לְבָבֶל כְּלוּם נִפְטְרוּ אֶלָּא מִמִּצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. וְהַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. חָזַר רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר. זֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט. בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֵג בָּאָרֶץ מִדְּבַר תּוֹרָה הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּבַר תּוֹרָה. בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁמִיטָּה נוֹהֵג בָּאָרץ מִדִּבְרֵיהֶן הַשְׁמֵט כְּסָפִים נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִדִּבְרֵיהֶן. תַּמָּן אָֽמְרִין. אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר. מַעְשְׂרוֹת מִדִּבְרֵי תוֹרָה. מוֹדֶה בִשְׁמִיטָּה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶן. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט. רִבִּי אוֹמֵר. שְׁנֵי שְׁמִיטִּין שְׁמִיטָּה וְיוֹבֵל. בְּשָׁעָה 22a שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג הַשְּׁמִיטָה נוֹהֶגֶת מִדִּבְרֵי תוֹרָה. פָּֽסְקוּ הַיּוֹבֵילוֹת נוֹהֶגֶּת שְׁמִיטָּה מִדִּבְרֵיהֶן. אֵימָתַי פָּֽסְקוּ הַיּוֹבֵילוֹת. לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ. בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְבִין עָלֶיהָ לֹא בִזְמַן שֶׁגָּלוּ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ עָלֶיהָ וְלֹא הָיוּ מְעוּרְבָבִין שֵׁבֶט יְהוּדָה בְבִנְיָמִין וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין בִּיהוּדָה יָכוֹל יְהֵא הַיּוֹבֵל נוֹהֵג. תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹשְׁבֶיהָ. לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. כִּיוָן שֶׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בָּֽטְלוּ הַיּוֹבֵילוֹת.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

קשיתא קימי רב יעקב. אהא דתנן הלל התקין פרוזבול קאי הניח' כמ''ד מעשרות מדבריהן בזמן בית שני ופלוגתא היא בשביעית פ''ו דלחד מ''ד מעשרות מדבריהן ושמיט' ויובל נמי מדבריהן וחד מ''ד ס''ל דשניהן מד''ת ואיכא למ''ד שאינם תלוין זה בזה כדלקמן ולמ''ד התם מעשרות ושמיטה ויובל בבית שני מד''ת קשיא והיאך הילל מתקין על דבר תורה שהוא היה בבית שני ואם מן התורה שביעת משמט וכי אתא הילל ותיקן לעבור על ד''ת:

אמר רבי יוסי וכי כו'. כלומר דרבי יוסי מתמה על הא דאמר למ''ד מעשרות מדבריהן ניחא וכי מה שייך שמיטת כספים למעשרות שהרי משגלו לבבל לא נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ ואם אח''כ כשחזרו קיבלו מאליהן המעשרות הרי מדבריהן הוא אבל השמטת כספים שהיא חובת הגוף נוהג בין בארץ בין בח''ל ולעולם מן התורה הן:

חזר רבי יוסי ואמר דלא הוא דאין השמטת כספים נוהגת בחוצה לארץ מדברי תורה אלא בזמן שהשמטת קרקע נוהגת בארץ מדברי תורה דכתיב וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר השמטת קרקע והשמטת כספים:

בשעה שהשמיט'. השמטת קרקע נוהגת בארץ כו' וא''כ למ''ד דבבית שני קיבלו מאליהן כל שהוא חובת הקרקע ולאו מד''ת השמטת כספים אינה נוהגת ג''כ אלא מדבריהן:

תמן. מן תמן קמא עד תמן בתרא ל''ג ויתור ל' הוא וכן ליתא להא בשביעית שם:

תמן. בבבל אמרין שאפי' למ''ד מעשרו' בבית שני מד''ת מודה בשמיט' שהיא מדבריהן שאינו נוהג אלא בשעה שהיובל נוהג כדדריש רבי וזה דבר השמיט' כו':

אימתי פסקו היובלות. וקאמר דכתיב לכל יושביה בזמן שיושבין עליה ישראל ולא בזמן שגלו מתוכה:

היו עליה והיו מעורבבין כו' ת''ל יושביה. בזמן שהן מיושבין כתקנן ולא בזמן שהן מעורבבין ואינם ניכרין כל שבט ושבט בפני עצמו:

לכל יושביה. מלכל דרשינן בזמן שכל יושביה עליה ולא מקצתן נמצאת אומר משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה שבעבר הירדן בטלו היובלות שאין כל יושביה עליה ואפי' בבית ראשון לא היה היובל נוהג משגלו אלו השבטים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source